התובעת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד העירייה להשבת כספים שנגבו ביתר בגין ארנונה, זאת עקב חיוב משרדי המבקשת לפי תעריף "משרדים בתעשיה", תעריף שהוא, לטענתה, גבוה מהתעריף המרבי הקבוע בדין לשימוש של "תעשיה".
סכום התביעה הייצוגית המשוערך עמד ע"ס של 33 מיליון ₪.
בית המשפט דחה את הבקשה, קיבל את פרשנות העירייה להוראות חוק ההסדרים, תקנות ההסדרים, וצו הארנונה של העירייה, ופסק כלהלן:
מחוק ההסדרים ומהתקנות שהותקנו על פיו, עולים מבחנים מועטים וכלליים לסיווגו של נכס לצרכי ארנונה. המבחנים בחוק ההסדרים הם: סוגו, שימושו ומיקומו של הנכס, ואילו התקנות קובעות כי קביעת הסוג נעשה בהתאם לשימוש בנכס.
רשות מקומית רשאית לקבוע סיווגים שונים שיחויבו בתעריפים שונים, בין היתר, לפי השימוש שנעשה בנכס, כפי שנעשה בענייננו. השאלה כיצד ייושמו הסיווגים השונים בנסיבות ספציפיות היא שאלה שיש לדון בה בנפרד בכל מקרה של כל נכס.
במקרה זה העירייה הייתה רשאית לקבוע סיווג של שטח המשמש לתעשיה ולהטיל עליו תעריף בהתאם למגבלות תקנות ההסדרים על סיווג תעשיה, ולסווג את השטח המשמש למשרדים כמשרדים ולהטיל עליו תעריף בהתאם למגבלות תקנות ההסדרים על סיווג משרדים. הטלת הארנונה אם כן נעשתה על פי אחד המדדים שבסעיף 8 בחוק ההסדרים ובתקנה 4 בתקנות ההסדרים, דהיינו לפי השימוש שנעשה בנכס.
לפיכך, נמצא כי העירייה פעלה בסמכות. העירייה הטילה ארנונה על חלק מנכס המבקשת לפי שימושו לתעשיה לפי תעריף שקבעה לתעשיה, שאין חולק שהוא מצוי במתחם התעריפים ל"תעשיה" על פי תקנות ההסדרים, ועל חלק אחר הטילה ארנונה לפי שימושו למשרדים לפי תעריף שקבעה למשרדים במפעלי תעשיה, שאין חולק שהוא מצוי במתחם התעריפים ל"משרד" על פי תקנות ההסדרים.
העירייה פעלה בסמכות עת קבעה את הסיווג "משרדים בתעשיה" בצו הארנונה וגם פעלה בסמכות עת קבעה תעריף למשרדים, המשמשים למשרדים במפעלי תעשייה, שאינו חורג מהתעריף שנקבע בתקנה 7 בתקנות ההסדרים לשימוש מסוג "משרד".
בנוסף קבע בית המשפט, כי המבקשת לא הוכיחה ולו לכאורה כי קיימת שאלה משפטית המשותפת לכלל חברי הקבוצה ושיש סבירות שתוכרע לטובתה.
לסיום חייב בית המשפט את המבקשת בהוצאות לטובת העירייה בסך של 10,000 ₪.
עיריית פתח תקווה יוצגה בבית המשפט, ע"י עוה"ד אשר אילוביץ', שותף במשרד עוה"ד פריש, שפרבר, ריינהרץ ושות'.