בחשבון הארנונה הבא שלכם, אתם עשויים לגלות שהבית שלכם גדל או קטן בכמה סנטימטרים – מבלי שדבר השתנה בפועל.
עוה"ד אשר אילוביץ' ואריאל ליבר
בשנים האחרונות הונחו בפתחם של בתי המשפט בישראל עשרות תובענות ייצוגיות נגד מספר רב של רשויות מקומיות, בשאלה מה דינו של מטר רבוע בתשלום ארנונה. באחרונה נדרש גם בית המשפט העליון לסוגייה זו בעניין עיריית חדרה, ולמעשה בחן כיצד על כלל הרשויות המקומיות לחייב תושבים בתשלום ארנונה לשטח ביתם. בפסק הדין קבע העליון כי על הרשויות המקומיות לחייב נכסים רק על פי מדידה מדויקת, ואסר עליהן לעגל מטרים בחיוב נכסים בארנונה.
במשך שנים רבות נהגו רובן המוחלט של הרשויות המקומיות לעגל מ"ר כלפי מעלה או מטה. שיטות אלה יצרו חיובים בגין שטחים שכלל לא קיימים, יצרו פטורים בגין שטחים קטנים והעניקו הנחות לא חוקיות. העליון בחן סוגייה זו וקבע כי השיטות האלה פסולות, מכיוון שבאף אחד מהמקרים לא נגבה מס אמת מהתושב. מסקנתו היתה כי יש לעבור לשיטה של חיוב מדויק ככל שניתן.
לא לחינם קבעו השופטים טווח זמן של כשנתיים וחצי ליישום החלטה עקרונית זו. בשלב הראשון יידרשו הרשויות לעדכן שיטת מדידה זו בצווי הארנונה שלהן, ובשלב השני יצטרכו לא מעט רשויות לבצע סקרי נכסים כדי לקבל בסיס נתונים מעודכן ומדויק.
למעשה, מהווה פסק הדין פשרה תקדימית שמאזנת ככל הניתן בין הרצון לגבות מס אמת לבין היכולות לעשות זאת במציאות היומיומית של הרשות והאזרח, לאור שינוי שיטת המדידה שעליה מתבסס בסיס הנתונים של הרשות.
בבחינה ראשונה של הדברים נוצרת תחושה כי בית המשפט היטיב עם האזרחים ופסק נגד הרשויות, אך הדברים אינם כך. הרי הטענה נגד עיריית חדרה היתה שיש לעגל תמיד כלפי מטה את שטח הנכס. למעשה, בית המשפט חידד והבהיר כי דרך המלך היא גבייה מדויקת, וזאת מתוך הכרה בחשיבות של גביית מס אמת. קל וחומר כשהפגיעה בערך זה היא פגיעה לצמיתות, שהרי גודלו של נכס אינו משתנה, ולכן חיוב בחסר או ביתר נשאר קבוע לכל אורך חיי הנכס, ויוצר גבייה שגויה של הארנונה.
בית המשפט בחר בדרך השיטה המדויקת ביותר, שמטרתה גביית מס אמת. שיטה זו אכן דורשת היערכות משמעותית מצד הרשויות המקומיות, והשלכותיה מהותיות לכלל הרשויות במדינה. בחירה זו של בית המשפט מדגישה את הקושי הרב הכרוך בגביית מס אמת בהיקפים שלהם נדרשות הרשויות המקומיות – קל וחומר כשרובן נהגו בשיטה אחרת במשך שנים רבות, והדבר היווה אבן יסוד להתנהלותם.
בהחלטה משמעותית זו, לצד הכרעות בסוגיות נוספות ביחס לדרך גביית הארנונה ובמשך התקופה המותרת לתקיפת צווי ארנונה, העניק בית המשפט רוח גבית לדרך פעילותן של הרשויות המקומיות בכל הקשור לנושא הארנונה, ובעיקר הבהיר והדגיש את גבולותיו של נושא מורכב זה.
בשורה התחתונה, בית המשפט נמנע מלקבוע כי על הרשויות להשיב כסף לתושבים עבור גבייה בשנים עברו, אך מנגד קבע סטנדרט כיצד יידרשו הרשויות לנהוג מעתה ואילך. לכן, כל אחד מאתנו עלול לגלות שהנכס שלו גדל או קטן בכמה סנטימטרים בשנים הקרובות לצורך חיוב בארנונה, וזאת אף מבלי שהשתנה דבר בפועל.
הכתבה פורסמה באתר דה מרקר
ביום 17.7.15